• מכירים מסגרת אלטרנטיבית? שילחו לנו הודעה באמצעות טפסי יצירת הקשר שבאתר

נניח שהייתי אומרת שקיים כוכב ללא בתי ספר או מורים, היכן שהלימוד אינו מוכר, ועם זאת תושבי הכוכב – שאינם עושים דבר מלבד לתייר בסביבתם ולחיות את חייהם – מכירים את כל הדברים שסביבם ונושאים בחובם את עיקרי הלימוד. הייתם טוענים שאני מתארת ברומנטיות איזו חברה פנטסטית [...] אבל דעו לכם שזו המציאות שלנו. זו בדיוק דרכו של הילד ללימוד. הוא לומד הכול בלי להבין שהוא בעצם לומד, ובעשותו זאת הוא מתקדם עקב בצד אגודל אל המודעות וההכרה [...]

Child of the World, Montessori from Three to Twelve Years מריה מונטסורי

חינוך אלטרנטיבי בחדשות ערוץ 2

מייסדי גוגל: בוגרי החינוך האלטרנטיבי

תחבבו אותנו ;-)

חינוך אלטרנטיבי

אתר ‘חינוך אלטרנטיבי’ משמש מבואה לאלה השוקלים לחנך את ילדיהם בדרכים אלטרנטיביות לדרך הממלכתית הסטנדרטית שמציע משרד החינוך. הדרכים האלטרנטיביות לחינוך ילדים הן רבות ומגוונות, בעיקר בעולם, שם מתקיימים עשרות זרמים לצד החינוך הממלכתי, אבל גם בארץ. האתר עוסק בכמה מהזרמים החדשים יותר בארץ (כמה מהם כבר פעילים עשרות שנים) שעדיין מנסים להתבסס בעיני כלל הציבור כחלופות טובות ומבטיחות לדרכו הרשמית של משרד החינוך.

  • אתר חינוך אלטרנטיבי מציג בראש ובראשונה מידע ראשוני ובסיסי על זרמים אלה:חינוך מונטסורי

    חינוך אנתרופוסופי (חינוך ולדורף או חינוך שטיינר)

    חינוך דמוקרטי ופתוח

    חינוך ביתי

    חינוך ייחודי (תוכניות ייחודיות המתקיימות בתוך החינוך הממלכתי)

  • האתר אף מפנה את ההורים המתעניינים בזרם זה או אחר למקורות מידע נוספים הקיימים באינטרנט, בספרים ובתקליטורי די-וי-די העוסקים בתחום. כיוון שהמידע בכל אחד מהתחומים הללו הוא עצום, נעשה כאן ניסיון לסייע למתעניינים החדשים בחינוך העצמאי בהתמצאות בסבך תוצאות החיפוש באינטרנט.
  • בהמשך האתר מפנה לרשימות הכוללות את מוסדות הלימוד, החל מגן הילדים וכלה בבתי הספר התיכוניים, של כל אחד מהזרמים.
  • ולבסוף האתר מתעדכן באופן קבוע בידיעות חדשותיות בתחומי החינוך האלטרנטיבי וכן מדווח על התפתחויות ושינויים בתחומים אלה (הגולשים מוזמנים מאוד לשלוח באמצעות טופס יצירת הקשר עדכונים על החינוך האלטרנטיבי בארץ).

מהו בעצם חינוך אלטרנטיבי?

קשה להכליל ולהגדיר את כל זרמי החינוך האלטרנטיבי בכפיפה אחת. כל זרם הוא השקפת עולם שלמה העומדת בפני עצמה. כמה מגדולי הפדגוגים במאה-20 ייסדו את הזרמים השונים: מריה מונטסורי, רודולף שטיינר, דניאל גרינברג, ג’ון דיואי, ג’ון הולט ואחרים, וכל אחד מהם הקדיש את חייו לפיתוח וניסוח שיטתו.

עם זאת, נראה שהדבר המשותף לכל הגישות האלטרנטיביות הוא העמדת הילד במרכז, ארגון AERO: Alternative Education Resource Organization אמנם מגדיר כך את עיקר משימתו: “לעזור להניע מהפכה חינוכית שתאפשר גישה חופשית לאלטרנטיבות חינוכיות המעמידות את התלמיד במרכז”. בתי הספר הממלכתיים מעמידים לרוב את ניהול הכיתה במרכז (ולעתים אף את בית הספר במרכז), הכיתה היא היחידה האורגנית, ותפקידם של המורים הוא להצליח בלימוד הכיתה ככלל. הגישות האלטרנטיביות דואגות בראש ובראשונה להתפתחותו התקינה ולאושרו של כל תלמיד ותלמיד ולא של הכיתה כולה.

נקודה נוספת המשותפת לזרמי החינוך העצמאיים היא אימוצם של אלמנטים ממה שמכונה בימינו ‘תורת האינטליגנציות המרובות’. את התיאוריה גיבש בשנות ה-80 של המאה ה-20 חוקר אוניברסיטת הארוורד האוורד גרדנר, אך אלמנטים דומים מאוד אפשר למצוא גם בגישות שלמותיות לחינוך בזרמים האלטרנטיביים השונים. תורת האינטליגנציות המרובות מרחיבה את הספקטרום של סוגי אינטליגנציה אנושית ויכולות למידה ומחייבת לפיכך תפישות חינוכיות חדשות. לפי תורה זו האינטליגנציה האנושית מכילה מגוון של כשרים שכליים, אולם בתי הספר מלמדים באופן עקבי בשיטה המתאימה רק לכשרים ומיומנויות מילוליות ולוגיות-מתמטיות. ילדים אינם לומדים אך ורק מקריאה, כתיבה וחישוב תרגילי חשבון, הם לומדים על העולם גם באמצעות כשרים מרחביים ואסטטיים, מוזיקליים, חברתיים וכן הלאה. ההורים יודעים זאת היטב כיוון שכך הם עצמם טיפחו וחינכו את ילדיהם מאז שנולדו, אבל עם זאת הם שולחים את הילדים (שהתחנכו על ידם להשתמש במגוון האינטליגנציות שלהם) לבתי ספר שבהם הילדים מוגבלים לפתע במה שהם לומדים ובדרך שבה הם לומדים זאת.

חינוך אלטרנטיבי בישראל

החינוך האלטרנטיבי בישראל הולך ומתרחב, הן בזכות הגישות החינוכיות המעניינות שהוא מציע והן בגלל חוסר שביעות הרצון של הורים רבים יותר ויותר ממערכת החינוך הממלכתית. סקר שערך מכון דחף ברשות ד”ר מינה צמח בשנת 2006 הציג חוסר שביעות רצון קיצונית של הורים ממערכת החינוך הרשמית: 66% מתושבי ישראל מיואשים ממערכת החינוך, 78% מהתושבים טוענים שקיימת אלימות בבתי הספר ו-67% הצהירו שהם מעדיפים חינוך פרטי על פני חינוך ממלכתי.

אולם ככל שההתעניינות בחינוך האלטרנטיבי גדלה הן במרכז והן בפריפריה, הן בערים הגדולות והן ביישובים צעירים וקטנים, וככל שהוא קונה לו עוד ועוד תומכים, כך נשמעים יותר קולות המתנגדים לו. הקולות באים בעיקר ממשרד החינוך אך גם אנשי אקדמיה, פוליטיקאים ואף אנשי תקשורת משמיעים ביקורת קשה נגד זרמי החינוך האלטרנטיבי. טענתם העיקרית היא שאפשרויות חינוך אלטרנטיביות מחלישות את האוטוריטה של משרד החינוך ובדרך זו מאיימות על הממלכתיות הישראלית. טענה אחרת העולה מהמבקרים היא שחינוך אלטרנטיבי הוא חינוך פרטי המיועד לעשירים בלבד, וטיפוחו או אפילו אישורו רק יעמיק את הפערים החברתיים והכלכליים בישראל.

של מי הילדים האלה לעזאזל?

באשר לטענה הראשונה, כדאי תמיד לזכור שהילדים אינם ילדי המדינה, הם ילדי ההורים שלהם. תפקידה של המדינה הוא לוודא שמאזרחיה הילדים לא נשללת זכות היסוד ללמוד, עליה לוודא שהורים מאפשרים לילדיהם לרכוש השכלה ואינם שולחים אותם לעבוד, למשל. אבל היא אינה יכולה להכתיב להורים המשלמים מסים וממלאים את חובותיהם האזרחיות באיזו שיטה פדגוגית לחנך את ילדיהם, כפי שהיא לא יכולה להכתיב להורים לאילו חוגים ישלחו את ילדיהם לאחר שעות הלימודים. שיטות החינוך האלטרנטיבי לא חותרות בשום אופן תחת יסוד כלשהו מערכי היסוד שעליהם מושתת המדינה, הן בסך הכול מציעות גישה פדגוגית שונה מהגישה הפדגוגית המונהגת על ידי משרד החינוך.

איזהו עשיר?

הטענה השנייה שחינוך אלטרנטיבי הוא חינוך אליטיסטי לעשירים בלבד היא בעיקרה טענה מניפולטיבית ופופוליסטית. אמנם הורים לילדים בחינוך אלטרנטיבי משלמים לעתים כפליים מהורים לילדים בחינוך הממלכתי, אך חשוב לזכור שגם צהרון בחינוך הממלכתי עולה לא מעט כסף, והוא בוודאי לא ניתן בחינם. משפחה השולחת את ילדה לחינוך האלטרנטיבי תשלם לעתים 1000-1500 ₪ יותר בכל חודש ממשפחה שילדה לומד בבית ספר ממלכתי, אבל רובם המוחלט של ההורים המשלמים את היתרה הזו, לא עושים זאת כיוון שהם עשירים יותר מהורים בחינוך הממלכתי אלא כיוון שהם קיבלו החלטה ערכית ועקרונית, וקיבלו על עצמם הוצאה כבדה זאת למען אושרם ועתידם של ילדיהם, ותוך נכונות לוותר על הוצאות משפחתיות אחרות.

אך הטענה על חינוך לעשירים בלבד היא מגוחכת בעיקר כיוון שהיא פרדוקסלית. הורים הבוחרים לשלוח את ילדיהם למסגרות חינוך אלטרנטיביות נאלצים לשלם סכומים גבוהים יותר מהורי הילדים בחינוך הממלכתי דווקא משום שמשרד החינוך מסרב לממן את הזרמים האלטרנטיביים כפי שהוא ממן את הזרם הממלכתי רשמי. אילו משרד החינוך היה מוכן לשלב במסגרת החינוך הממלכתי גישות פדגוגיות רב-גוניות יותר ואילו היה מאפשר תנאי לימודים סבירים יותר לתלמידיו (כמו כיתות קטנות יותר ותשתית פיזית הולמת יותר), הורים רבים שפונים היום לזרמים אלטרנטיביים היו שמחים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הממלכתי הזול, שבדרך כלל גם קרוב יותר לביתם מבית הספר האלטרנטיבי.